עשיית דין עצמי במקרקעין

סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ”ט-1969, מכיר ב-2 מצבים בלבד, שבהם ניתן לעשות דין עצמי בקרקע:

18. שימוש בכוח נגד הסגת גבול:
(א) המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או
שלילת שליטתו בהם שלא כדין.
(ב) תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

1. מקום שמחזיק כדין מבקש למנוע התנכלות לחזקתו על-ידי מסיג גבול:
כאשר מסיג הגבול מבקש לנשל את המחזיק כדין במקרקעין מחזקתו, מאפשר הדין למחזיק להפעיל כוח סביר על מנת למנוע את הפלישה למקרקעין.
2. מקום שאירעה פלישה טרייה למקרקעין שבהחזקתו, והוא פועל בכוח סביר בגבולות זמן מצומצמים להשבת החזקה אליו:
במידה ומסיג הגבול כבר תפס את המקרקעין, כלומר הוציא שלא כדין את המקרקעין משליטתו של מי שמחזיק בהם כדין, רשאי אותו אדם להשתמש בכוח סביר כדי להחזיר לעצמו את החזקה בחזרה.
החזרת החזקה בדרך זו תיתכן רק כאשר הפלישה היא טרייה, והשימוש אך בכוח עצמי סביר נעשה בתוך 30 יום מיום התפיסה.

פינוי שוכר – דרך בית משפט בלבד:

חוק המקרקעין פוסל עשיית דין עצמי, למעט בנסיבות מצומצמות מאוד הקבועות בסעיף 18 לחוק המקרקעין. לא ניתן לפנות שוכר בכוח, מכיוון שהשוכר לא פלש ו/או הסיג גבול במושכר, אלא קיבל את הזכות להחזיק במושכר כדת וכדין. יתרה מזו, כל עוד שהסכם השכירות בין הצדדים בתוקף, לאיש זולת השוכר אין זכות על פי דין להחזיק במושכר.

לפיכך, הרי שהדין אוסר על המשכיר להשתמש בסעד עצמי לשם סילוק יד ו/או פינוי של שוכר.

את הסיבה לכך שהדין אינו מאפשר במסגרת הזכות להגנה על הקניין של בעלי המקרקעין, עשיית דין עצמי, ניתן לתלות ברצונם של בתי המשפט לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע שימוש בכוח הזרוע:

…מן הטעם שהתרתה מסכנת את שלום הציבור והסדר הציבורי והיא עלולה לגרור למעשה אלימות בין בעלי דין יריבים; היא נותנת בידי בעל-דין את הכוח להעריך בעצמו את גבולות זכויותיו תוך סיכון שלא יעריכם נכונה. ¹

ניתוק משירותי חשמל, גז, טלפון ומים:

מומלץ לקרוא גם את הרשומה בנושא: תביעה לפינוי מושכר.