מועדי הטיפול בבקשות למידע, קבועים בסעיף 7 לחוק חופש המידע, תשנ”ח-1998, שכותרתו “נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן”:

(א) בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה, או למי שהוסמך לכך על ידו; אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו.

(ב) הרשות הציבורית תודיע למבקש המידע ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה, על החלטתה בבקשתו; ראש הרשות הציבורית, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להאריך את התקופה האמורה, במקרה הצורך, ב-30 ימים נוספים, ובלבד שהודיע על כך למבקש בכתב, ונימק את הצורך בהארכת התקופה.

(ג) ראש הרשות הציבורית רשאי להאריך, הארכה נוספת, את התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), בהחלטה מנומקת אשר תישלח למבקש תוך התקופה האמורה, אם בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש יש צורך להאריך את התקופה; ההארכה הנוספת לא תעלה על התקופה המתחייבת מהטעמים האמורים, ובכל מקרה לא תעלה על 60 ימים.

(ד) החליטה הרשות הציבורית להעמיד את המידע לרשות המבקש, תבוצע החלטתה תוך זמן סביר בנסיבות הענין אך לא יאוחר מ-15 ימים, זולת אם קבע הממונה, מטעמים מיוחדים, כי ההחלטה תבוצע במועד מאוחר יותר; הרשות תודיע למבקש היכן ומתי יעמוד המידע לרשותו.

(ה) המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש; היה המידע ממוחשב, הוא יופק עבור המבקש באמצעים המשמשים דרך קבע את הרשות.

ברירת המחדל – מתן תשובה ראשונית תוך פרק זמן מקסימלי של 30 ימים:

סעיף קטן 7(ב) לחוק קובע כי על הרשות להודיע לפונה על החלטתה בבקשה בתוך זמן מקסימלי של 30 ימים מיום קבלת הבקשה על ידי הממונה או מיום תשלום אגרת הבקשה, לפי המאוחר. 1
בשלב זה, הרשות אינה נדרשת לספק את המידע לגופו, אלא החלטה ראשונית שבה היא מודיעה למבקש האם החליטה להיעתר לבקשתו.

הארכה ראשונה – מתן תשובה ראשונית תוך פרק זמן מקסימלי של 60 ימים:

על פי סעיף קטן 7(ב) לראש הרשות הציבורית (או למי מטעמו שהוסמך לשם כך) מוקנית הזכות להאריך את המועד הנ”ל ב-30 ימים נוספים (עד 60 ימים בסך הכל), ובלבד שהגורם “המאריך” את התקופה – ראש הרשות או מי מטעמו שהוסמך לשם כך, יודיע על כך בכתב למבקש וינמק במכתבו את הטעמים העומדים מאחורי החלטתו להאריך את התקופה.

הארכה שניה – מתן תשובה ראשונית תוך פרק זמן מקסימלי של 90 ימים:

בהתאם לאמור בסעיף קטן 7(ג) לראש הרשות הציבורית (ולו בלבד) מוקנית הזכות להאריך את המועד למתן תשובה לפונה, לפרק זמן נוסף של כ-30 ימים נוספים (עד 90 ימים בסך הכל) מיום הפניה.
על מנת שיוכל ראש הרשות להשתמש בזכותו המוקנית הנ”ל, עליו לקיים 2 תנאים מצטברים:
א. ראש הרשות רשאי להאריך את התקופה פעם נוספת, רק בשל טעמים הנובעים מהיקף או מורכבות המידע בלבד.
ב. על ראש הרשות למסור למבקש בתוך תקופה של עד 60 ימים מיום פנייתו, הודעה כתובה בדבר הארכת המועד הנוספת.

העמדת המידע לרשות המבקש תיעשה בתוך פרק זמן מקסימלי של 15 ימים, אלא אם קבע הממונה, מטעמים מיוחדים, כי ההחלטה תבוצע במועד מאוחר יותר:

בהתאם לאמור בסעיף קטן 7(ד), הרי שבמידה והרשות תחליט להיעתר לפנייתו של המבקש, ייתכנו 3 מועדים אפשריים :
א. הרשות תעמיד את המידע המבוקש בתוך פרק זמן מקסימלי של עד 45 ימים.
ב. הרשות תעמיד את המידע המבוקש בתוך פרק זמן מקסימלי של עד 75 ימים.
ג. הרשות תעמיד את המידע המבוקש בתוך פרק זמן מקסימלי של עד 105 ימים.

במקרים בהם הממונה על יישום הוראות חוק חופש המידע ברשות הרלוונטית שממנה נתבקש המידע, קובע טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לעכב את מסירת המידע המבוקש לידי הפונה, ייתארכו מטבע הדברים 3 המועדים הנ”ל.

יש למנות את המועדים המפורטים בסעיף 7 מיום קבלת הבקשה על ידי הממונה או מיום תשלום אגרת הבקשה, לפי המאוחר:

מנוסחה של תקנה 9 לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ”ט-1999 עולה כי “יום קבלת הבקשה על-ידי הממונה”, הנו היום שממנו מתחילים למנות את המועדים המפורטים בסעיף 7 הנ”ל. על כן, מומלץ לדעתי לשלוח את הבקשה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, או לפעול באמצעות חברת שליחויות, כך שתהא בידי המבקש אסמכתא על פנייתו בציון התאריך שבו התקבלה הבקשה אצל הממונה.

9. (א) המועדים הקבועים בסעיף 7 לחוק, יימנו מיום קבלת הבקשה על ידי הממונה או מיום תשלום אגרת הבקשה, לפי המאוחר.

כיוון שמאותה תקנה עולה גם כי לא ניתן להתחיל ולמנות את המועדים אלא מיום שבוצע “תשלום אגרת הבקשה”, הרי שיש להזדרז ולשלם את אגרת הבקשה. על מנת להימנע מעיכובים מיותרים אף מומלץ לדעתי שהאגרה המשולמת תוגש ביחד עם הבקשה, כך ש-2 המועדים המפורטים בתקנה, יהפכו למעשה למועד אחד.

הרשות אינה עומדת בלוחות הזמנים שנקבעו על-ידי המחוקק בסעיף 7:

כיום, אין התייחסות בחוק למצב שבו רשות אינה עומדת בלוחות הזמנים שנקבעו בסעיף 7 הנ”ל, למעט התייחסות בתקנה 6א. לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ”ט-1999, אשר קובעת שרשות אשר חורגת מהמועדים הקבועים בחוק, אינה רשאית לגבות מהמבקש אגרות טיפול והפקה. על פי לשון התקנה הרי שגם במקרים שבהם הרשות הייתה זכאית להאריך את המועד כמפורט בסעיף 7, אך לא עשתה זאת, לא תוכל הרשות לגבות מהמבקש אגרות טיפול והפקה כאמור.

6א. רשות ציבורית שלא טיפלה בבקשה לקבלת מידע לפי מועדים הקבועים בחוק, לרבות אם לא האריכה את המועדים לפי סעיף 7 לחוק, לא תגבה אגרות טיפול והפקה.

כמו כן, ראוי להביא בחשבון, שבמידה והמבקש יחליט לעתור כנגד הרשות לבית המשפט לעניינים מנהליים, עשוי בית המשפט לחייב את הרשות “המעכבת” בהוצאות.

הערות שוליים:

  1. האופן שבו יש למנות את המועדים המפורטים בסעיף 7 לחוק חופש המידע, קבוע בתקנה 9 לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ”ט-1999.
    »