תוקפו של זיכרון דברים

זיכרון דברים במסגרתו הוסכם בין הצדדים כי בהמשך ייחתם ביניהם חוזה מפורט באמצעות עורך דין:

רצונם של הצדדים לערוך בעתיד חוזה פורמאלי אצל עורך דין עשוי להתפרש ב-2 אופנים, בהתאם לכוונת הצדדים:

“וכשנעשה הסכם מוקדם ובו תניה שייעשה עוד חוזה פורמלי, השאלה העומדת לפני בית המשפט היא אם כבר הגיעו הצדדים לידי גמירת דעתם ורצונם והסכימו על עריכת החוזה רק כדי לשים חותם פורמלי על עיסקתם המוגמרת בלאו הכי, או שמא לא גמרו ביניהם עוד שום עיסקה אלא הסכימו שיגמרוה, אם יגמרוה, לכשיחתמו על חוזה פורמלי, אם יחתמו. ומאחר וביסודה שאלה היא בדבר כוונתם של הצדדים, יש להסיק כוונתם לא רק מלשון ההסכם המוקדם שביניהם, אלא גם מהתנהגותם תוך כדי המעשה ולאחר המעשה…” [ההדגשות אינה במקור]. ¹

משבאו הצדדים לידי הסכם, אך התכוונו לערוך נוסף על כך מסמך פורמלי, תלוי הדבר בכוונתם. אם מעמיד כבר ההסכם שנעשה חיוב, בטרם ייחתם המסמך, או האם ישמש הוא רק חומר גלמי. לא-מחייב, לכתיבת החוזה בעתיד [ההדגשה אינה במקור]. ²

א. הסכם לנהל משא ומתן:

בהתאם לנקודת המבט האחת, עריכת זכרון הדברים היא שלב אחד מבין שלבי המשא והמתן, שלבים שתחילתם בטרם נעשה זכרון הדברים, המשכם הוא במעשה זכרון הדברים, וסיומם לאחר עריכת זכרון הדברים, עם כריתתו של החוזה המחייב. בהתאם לנקודת מבט זו, עריכת זכרון הדברים כשלב ביניים במשא ובמתן לא באה אלא כדי להעלות על הכתב את שהצדדים כבר הסכימו ביניהם, מתוך הבנה כי הסכמה זו אין בה גמירת הדעת הסופית לשכלולו של המשא והמתן בין הצדדים. זכרון הדברים מהווה, לפי קו מחשבה זה, רק “חומר גלמי” ואינו אלא שלב במשא ובמתן שטרם נסתיים [ההדגשה אינה במקור]. ³

ברם, אם פשר הדבר היה שהצדדים הסכימו לנהל משא-ומתן תוך תקוה להגיע לידי הסכם, כי אז המצב הוא שונה. אז אין לך הסכם אלא הסכם לנהל משא ומתן… ⁴

כך, למשל, מקובל לומר כי אם “נוסחת הקשר” היא כי זכרון הדברים “כפוף לחוזה פורמלי” הרי יש בכך כדי להצביע על כוונתם של הצדדים לראות בזכרון הדברים שלב ביניים בלבד במשא ובמתן [ההדגשות אינן במקור]. ⁵

המילים “מקובל לומר” שבהן בוחר להשתמש כב’ השופט ברק נועדו להזכיר לקורא כי ייתכנו גם מקרים שבהם יתפרש זיכרון הדברים כחוזה מחייב, על אף שנכתב בו כי הוא “כפוף לחוזה פורמלי”. הכל, לשיטתו של ברק, “תלוי בכוונת הצדדים, עליה יש ללמוד ממכלול העובדות של המקרה”: ⁶

בעלי-הדין הרחיבו את הדיבור בפנינו על השאלה הידועה, מה דינו של הסכם בו נאמר “בנתון לחוזה פורמאלי”. כידוע, אין במילים אלו כדי לשלול מההסכם את כוחו המחייב, אם כוונת הצדדים להתחייב זה כלפי זה הייתה ברורה ונעלה מספיק, וביחוד אם ההסכם כולל את כל התנאים ההכרחיים להתקשרות [ההדגשה אינה במקור]. ⁷

ב. חוזה לעשות חוזה:

בהתאם לנקודת המבט האחרת, הצדדים באו לכדי הסכם ביניהם, תוך שהם סיימו את המשא והמתן ביניהם עם עריכת זכרון הדברים. עם זאת הם מבקשים לא להסתפק בהסכם זה, אלא הם מבקשים לתת לו חותם פורמלי ופרופסיונלי. זכרון הדברים מהווה, לפי נקודת מבט זו, “הסכם גמור ומוחלט” היוצר את הקשר המשפטי בין הצדדים וזאת אף אם החוזה הפורמלי לא יצא אל הפועל. ⁸

לעומת זאת, אם “נוסחת הקשר” היא כי הצדדים חותמים על זכרון הדברים “עד שיוכן” חוזה פורמלי, הרי משמעות הדברים היא, שרצון הצדדים הוא שזכרון הדברים יכנס לתוקפו מיד. הוא הדין אם בזכרון הדברים נאמר כי “הצדדים מתחייבים לחתום על הסכם פורמלי ועד אז הסכם זה קובע”. או שנאמר בו כי סכום פלוני ישולם במעמד החתימה על זכרון הדברים, ואילו היתרה “עם חתימת החוזה שייערך אצל עורך-דין”.

ואם מה שמכונה סתם ׳חוזה שני׳ אינו עשוי להיכנס לתקפו אלא בעתיד, אך הוא ניתן לביצוע מכל יתר הבחינות… פרט לזאת שהביצוע נדחה לתאריך מאוחר יותר [ההדגשה אינה במקור]. ⁹

בגופו של זיכרון הדברים קיימת הסכמה על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה והוא מכיל לפחות את שמות הצדדים לעיסקה, תיאור הנכס הנמכר, המחיר ומועדי התשלום והמסירה:

מה הם הפרטים החשובים שההסכם צריך להכילם כאינדיקציה לגמירת-דעתם של הצדדים לעשיית עסקת מכר מחייבת של מקרקעין? מדרכם של צדדים במקרה כזה שהם קובעים לפחות תיאור מדוייק של הנכס, המחיר, מועדי התשלום ומסירת החזקה וההעברה הרשמית בפנקס המקרקעין וכסימן לרצינות הכוונה ניתן לרוב גם תשלום של דמי-קדימה על חשבון המחיר [ההדגשה אינה במקור]. ¹⁰

אמנם לא יכתוב בית-המשפט חוזה לצדדים אשר בו הם עצמם לא רצו ואותו כלל לא העלו על דעתם – אלא אולי באותן ,הנקודות הטפלות’ בלבד, שלגביהן יש להניח שלא היה איכפת להם לצדדים עצמם מה ייקבע בחוזה או שהיו בין כה וכה הולכים אחר מנהג הסוחרים. אבל מקום שהצדדים התקשרו בקשר חוזי, ואם כי לא פתרו את כל ‘הנקודות’ כולן, הרי עיסקתם ברורה וגמורה היא וניתנת לביצוע, כי אז יעמוד בית המשפט על משמרת שמירת החוזים, ut res magis valeat [ההדגשה אינה במקור]. ¹¹

במידה והצדדים פירשו את כל התנאים החיוניים לקיום חוזה, לא ייגרע רצונם לערוך חוזה פורמאלי אצל
עורך דין מתוקף ההסכם, הגם שלא התק

חוזה לערוך חוזה,

במידה והצדדים הגיעו להסכם גמור ומוחלט, שבמסגרתו אף נקבע כי ייערך חוזה פורמאלי אצל עורך דין,

ואזי לגבי נקודות טפלות ולא מהותיות יכול בית-המשפט להשלימן עבור הצדדים, אך בכל מקרה ברור כי בית המשפט לא יכתוב הסכם חדש. (ע”א 471/66 גויטע נ’ וייס, בעמ’ 189[18]).