סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, תשכ”ה-1965 (להלן: “חוק התכנון והבניה”), קובע כי כל פעולת בניה או הריסה או התווית דרך, מחייבת קבלת היתר מהוועדה המקומית, אף אם מדובר בבנייה זמנית:
עבודות טעונות היתר:
145.(א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:
(1) התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;
(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;
בפסקה זו –
“שינוי פנימי” – שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;
“דירה” – חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר;
(3) כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית.
לפיכך, הרי שכל בניה ללא היתר בניה ו/או בחריגה מהיתר בנייה (כנדרש בחוק) הנה בניה בלתי חוקית.
המקרה היחיד בו אין חובה לקבל היתר בניה הנו שינוי פנימי בדירה, וזאת בתנאי – שהשינוי לא משנה את שטח הדירה, או את חזיתות המבנה, לא פוגע באלמנטים קונסטרוקטיביים או צנרת משותפת, וכן אינו משנה את השימוש בדירה. 1
זיפות עונתי של הגג, טיוח או צביעה של קירות חיצוניים, החלפת רעפי גג שבורים או שלבים של גדר הבית וכד’ הם כולם דוגמא לפעולות תחזוקה שוטפות ושגרתיות אשר מייתרות את הצורך בפיקוח שלטוני, ומשכך אינן מחויבות בהיתר. 2
